די. נמאס לי. הסיפור הזה יוצא לי מכל חור אפשרי, מכל נקב שאתם יכולים לחשוב עליו.
לפני חודשיים בדיוק, כתבתי כאן על מה שהפכה להיות השכונה שלנו – הארלם בהתהוות. מאז לא השתנה הרבה – מדי יום שני אני מתקשר למשטרה, הם אומרים שהם שולחים ניידת, כלום לא באמת קורה, וחוזר על עצמו חלילה. לעיתים במוקד 100 של המשטרה היו אומרים שאני צריך לתפוס את המנוולים הקטנים בעצמי או לתת להם את מספר הבית שממנו נזרקים הנפצים.
עד עכשיו חשבתי שמדובר ב"סתם" נפצים, כאלה שגורמים לי להרגיש, ממרומי הקומה ה-14, עם חלונות סגורים לחלוטין, כאילו מישהו מפוצץ מכונית אצלי במרפסת. עזבו את דובי המתוק שכל הזמן רועד מפחד, ואת היללות הבלתי פוסקות של הכלבים בשכונה בכל פעם שהילדים האלה דופקים פיצוצים פה למטה. הרי אותם זה ממש לא מעניין.
ביום שני האחרון החלטתי שנמאס לי. פשוט לא יכולתי יותר.
מאחר ואני לא יכול להרים יד על הילדים בלי שאני אעצר בעצמי, החלטתי לרדת למטה, לשכונה ולראות מאיפה מגיעים הפיצוצים אחת ולתמיד, ולראות מי אחראי לחרא הזה. גיליתי חבורה של ילדים, לא יותר מבני 13-14, ערסים עאלק "בני טובים", ששיחקו לא רק בנפצים, אלא ברובה אוויר של ממש. בדיעבד, התברר לי שיש להם גם דברים כמו פצצות "טייגר" שלא היה לי מושג על קיומן בכלל. הם פיצצו את הפצצות שלהם בחצר בית הספר היסודי שליד הבית שלנו. ברגע שהם ראו שאני מתקרב אליהם, זה שהיה לו רובה אוויר החל לברוח, והחברים שלו, אמיצים שכמותם, עטו על ראשם את הברדס / קפוצ'ון שלהם, כאילו היו איזה סוחרי סמים בהארלם.
מאחר ואני לא מסוגל לרוץ יותר מדי, התחלתי לעקוב אחריהם למרכז המסחרי הקטן בשכונה שלנו, תוך שאני מתקשר למשטרה ומתאר להם איך נראים החבר'ה האלה, ומה הם עושים. מתברר שלמשטרת ישראל זה לא מספיק. הם הבטיחו לשלוח ניידת. אז הבטיחו. הגיעו ל-30 שניות, הילדים ראו את הצ'קלקות, ברחו לבתים, ויצאו אחרי 5 דקות כדי להמשיך ב"משחק" שלהם. השוטרים כבר לא היו שם יותר. התקשרתי שוב למשטרה. שאלתי למה לא נעשה דבר. המוקדנית, בחורה בשם ליאורה, החלה לצרוח עליי שהיא לא יכולה לשלוח ניידות לכל ראשון לציון, ושאני צריך לדעת מיהם הילדים האלה ואיפה הם גרים. אני אמור לעשות את העבודה של השוטרים, כן? עאלק משטרה יש לנו. התקשרתי למוקד של העירייה בפעם המי-יודע-כמה. אמרו לי שאין דרך להגיש תלונה רשמית וקבועה, ושעליי להתקשר לחברה לביטחון. חבל רק שב-17:30 אין שם אף אחד. בטח לקחו חצי יום חופש או משהו. הרי אין פשע בראשל"צ אחרי 16:00! זה ידוע, לא?!
מאז יום שני, הסיפור התגבר, ועכשיו בכל יום אחרי הצהריים (כולל היום בצהריים) יש פיצוצים מתחת לבית שלנו. הילדים תפסו אומץ.
היום קראנו שוב למשטרה. וכן – הם הגיעו שוב, ראו את הילדים עם ה"משחק" שלהם – להלן רובה אוויר – אמרו להם "נו, נו, נו" והלכו. בלי להחרים את הנשקים שלהם, בלי כלום. ביקשנו ממי ששלחו אותם שיחכו 2 דקות כדי שנרד לדבר איתם. אני אתן לכם ניחוש אחד – הם חיכו לנו או ברחו?
אלה פנתה לכמה ילדים קטנים פה באיזור, שהחבורה הזו איימה גם עליהם, והם נתנו לנו שני שמות של ילדים בני 13, שלומדים בכיתה ז' בתיכון מקיף ה' שמתחת לבית שלנו. ממש ערסים למופת. מתברר שהם מכוונים את הרובים שלהם ואת הפצצות שלהם גם לאנשים. יש לנו עדויות מצולמות של הילדים שנפגעו מהם.
אלה ואני החלטנו שאנחנו לא שותקים יתר. נסענו למשטרת ראשל"צ כדי להגיש תלונה רשמית. חיכינו שעה ורבע, רק בכדי שהחוקר היחיד בתחנה יאמר לנו, שייקח לו עוד שעה לפחות, ועדיף שנגיע מחר בבוקר. וזה מה שנעשה. נמאס לנו שילדים בני 13 השתלטו לנו על השכונה, ושההורים שלהם לא עושים כלום.
איפה ההורים שלהם באמת? אין לי מושג.
ברור לי דבר אחד – יש מישהו מבוגר שמוכר להם את הנפצים האלה ואת התחמושת שמשמשת אותם לפגוע באחרים.
וכשאתה רואה באינטרנט אתרים כמו זה וגם זה וגם זה, אתה הופך לחצי מקס הזועם. וזה עוד כלום – הרשת מלאה באתרים, פורומים ובלוגים שמלמדים איך להכין נפצים.
ועכשיו אני פונה אליכם/ן: אם יש למישהו מכם/ן רעיונות, למי אפשר לפנות בנושא, אולי מבחינת חקיקה אפילו – כדי שבעלי חנויות הצעצועים או חנויות אחרות ייענשו על מכירת חומרים כאלה לילדים, כשהם יודעים בבירור שהדברים האלה משמשים להכנת פצצות – אני אשמח לשמוע.
הנפצים האלה הם לא משחק ילדים. צריך להבהיר את זה כאן ועכשיו.
אני אולי נשמע כמו איזה זקן טרחני, אבל האמת היא שפשוט נמאס לי לחיות בשכונה שבה מפוצצים לי את האוזניים ופוגעים בכלב שלי.
היום זה הכלב שלי, מחר זה הילדים הקטנים שלכם.
האלימות הזו חייבת להיפסק.
(ואם להיות לרגע כנים – אני ממש לא מאמין שמטרת ישראל תעשה עם זה משהו. אני לא סומך עליהם בשיט).
פוסטים קשורים:
